פרוייקט המחקר

פרויקט המחקר "אוסף קרל ואמיליה אדלר' התמקד באוסף אומנות גדול וייחודי, שנרכש ונאצר על ידי קרל החל משנת 1910 ונעלם לחלוטין בעקבות החרמתו ומכירתו במסגרת ביזת האומנות ונכסי התרבות בידי הנאצים. 

המחקר התנהל בין יוני 2021 ומרץ 2024 בתמיכת המרכז הגרמני לנכסי תרבות אבודים (Deutsches Zentrum Kulturgutverluste), ומטרתו היתה שחזור מידע בנוגע לאוסף האבוד והתחקות אחר מקום הימצאן של יצירות אומנות שנעדרו מאז 1938/39. 

יצירות האוסף שנחקרו

אוסף האומנות של משפחת אדלר כלל מגוון רחב של פריטים ובהם יצירות אומנות קלאסיות, רהיטים ופסלים יקרי ערך מתקופת הרנסאנס והבארוק האיטלקי, עבודות אומנות ומלאכת-יד מיפן, סין, הודו והמזרח הרחוק, כלי חרסינה, חפצי כסף וספרייה עשירה ובה כ-1,000 ספרים, בהם ממהדורה ראשונה, קלאסיקות וכתבי עת לאמנות מודרנית. 

אך מה שייחד את האוסף בקרב אספני האומנות של אותה התקופה היה שהתאפיין באומנות מודרנית וחלוצית, מהסוג שקוטלג כ"אמנות מנוונת" ואסורה בגרמניה הנאצית, ושבהמשך נודעה לה השפעה גדולה על האומנות הישראלית על רקע ההגירה המאסיבית של אמנים ואנשי רוח יהודים מגרמניה לישראל. היה זה אחד מהאוספים הגדולים ביותר במינכן של הדפסים מודרניסטיים מהשנים האלו. היו בו ציורים של ליאו פּוּץ, יוזף שַׁרְל,  מקס קושל, תיקי רישומים של מקס סלבוכט ופרנסיסקו דה גויה, עבודות גרפיות רבות של אוסקר קוקושקה, מקס קלינגר, קתה קולוויץ ומקס ליברמן 310 הדפסים של נציגי המודרניזם הקלאסי, כאשר יצירותיו של אלפרד קובין עומדות במרכז אוסף ההדפסים, עם 16 רישומים ו-130 ליטוגרפיות - כולל לפחות שבע ליטוגרפיות עט ודיו. 

מתודולוגיית המחקר

  • איסוף מידע על היצירות ופריטי האומנות שכלל האוסף של קרל ואמיליה אדלר כדי לשחזר את רשימת הפריטים שכלל.

  • זיהוי יצירות האומנות, בירור קורותיהן ואיתור מקום הימצאן:

    • הפרוטוקולים של ההחרמה והמכתבים שנמצאו בקלסר בארכיון מוזיאון העיר מינכן בשנת 2007.

    • סקירת מסמכים ששרדו מהשנים 1933 עד 1960 המעידים על רדיפת המשפחה על ידי הנאצים כחלק מנישול היהודים מרכושם שהחלה בשנת 1933, בהפקעה ומכירה כפויה, ובהליכי השבת רכוש שהחלו לאחר 1945.

    • מקור חשוב במיוחד היה רשימת המלאי בת חמשת העמודים של דירת אדלר במינכן, שאמיליה אדלר וחתנה ערי גלס מסרו לרשויות השבת הרכוש במינכן במרץ 1960.

    • עשרות מכתבים אישיים, במסגרת התכתבות בין קרל אדלר ואלפרד קובין לבין ערי גלס וקובין ואחרים.

    • תצלומים של פנים בית המשפחה בשכונת Harlaching במינכן, בו התגוררה המשפחה עד תחילת אוקטובר 1933. בתמונות, שנשמרו ברשות הילדים והועברו הלאה לנכדים ולנינים, נראים חדרי הבית השונים, יצירות אומנות תלויות על הקירות ואת הריהוט המפואר בחדרים שונים.

    • סקירת קטלוגים של תערוכות עבר, ארכיוני מוזיאונים, גלריות ורשומות של מכירות פומביות במטרה להתחקות אחר הדרך שעברו יצירות האומנות והמקומות אליהן התגלגלו לאורך השנים.

    • ראיונות עם מומחים להרחבת התובנות בנוגע לסגנונות אומנותיים והקשרים היסטוריים.

תוצאות

כאמור, אוסף האומנות של אדלר היה אוסף ייחודי שכלל לא רק אומנות קלאסית, כמקובל בקרב אספנים בני התקופה ההיא, אלא התמקד גם באומנות מודרנית. אופי מיוחד זה הוא זה שהפך את המחקר למאתגר ושונה מהרגיל.

חלקו הגדול של האוסף כלל הדפסים ותחריטים על נייר, שהיו מודפסים במספר עותקים (בדרך כלל כסדרה של 50, 100 הדפסים), להבדיל מיצירות שצויירו בעותק אחד כגון ציורי שמן על קנבס. בנוסף, מרבית הרישומים וההדפסים שהיו באוסף מופיעים ברשימות ההחרמה רק באופן מספרי (למשל "אלפרד קובין- אוגדן ובו 15 הדפסים"), כך שבעוד שהמלאי מצביע על עושרו של מרכז האוסף - אוצר הדפסים של נציגי האמנות המודרנית, הרישום באופן הזה אינו מאפשר זיהוי של פריטים ספציפיים.

למרבה הצער, לא ידוע אם קרל אדלר סימן אותם בראשי תיבות או בחותמת אספן, וכך כמעט בלתי אפשרי להתחקות אחר נתיב ההדפסים ולזהות את העותק האחד מני רבים כעותק הספציפי שהיה שייך לאוסף אדלר. 

שחזור הרישומים והציורים הרבים היווה גם הוא אתגר: במסמכים ובתיקים ששרדו מוזכר לעתים קרובות רק האמן, בעוד ששמות היצירות, תיאורים מדויקים שלהן או הסברים נוספים חסרים. רבים מהציורים הם יצירות מוקדמות של האמנים הצעירים דאז. לעתים קרובות הם הציגו נושאים וגישות שחזרו על עצמן ומאוחר יותר הפכו לסימני היכר של הסגנונות המתפתחים שלהם, דבר המדגיש את עינו החדה של קרל אדלר לאמנות מודרנית. עם זאת, במהלך תקופת ההפקעה ע"י הנאצים קוטלגו ציורים אלה תחת כותרות שאינן ספציפיות במידה הנדרשת לתוצאות מחקר חד-משמעיות.

כך למשל,  בבעלות בני הזוג אדלר היה ציור צבעוני של ליאו פּוּץ המתאר גברת בכובע צועדת בפארק - נושא שחזר והופיע ביצירות של פּוּץ בשנים שלאחר מכן. בתיקי ההפקעה מופיעה היצירה רק כ"גברת עם כובע". ליאו פּוּץ היה אמן מוכר ומוערך בימי חייו, שעבודותיו הוצגו בגלריות ובסלונים ידועים ברחבי אירופה. הוא נודע בראש ובראשונה בזכות דיוקנאות של נשים צעירות ויפות, שאותן צייר לעתים קרובות בבגדים אופנתיים, כולל כובעים. חיפוש של "גברת  עם כובע" בקטלוגים של תערוכות מהעבר, בתי מכירות פומביות, גלריות ומוזיאונים, דומה לחיפוש גרגר חול ספציפי בחוף הים. 

סיבות אלו  הקשו מאוד על המחקר ולמעשה לא ניתן היה לגלות את מקומן של מרבית היצירות באוסף.

למרות זאת חשף המחקר כמה ממצאים מרשימים ומשמעותיים. הנה כמה מהבולטים שבהם:

  • רישום של מקס סלפוגט, "נשר גרמני ואריה אנגלי", 1900, זוהה בבירור ואותר מיקומו הנוכחי [קישור] .

  • המחקר חשף מה עלה בגורלן של היצירות הבאות: שבע ליטוגרפיות של אלפרד קובין, "Intermezzi" של מקס קלינגר, ציור האקוורל ""Susanna im Bade של פרנץ נגר, והתחריט "Portrait Konrad Dreher" של אולף גולברנסון. יצירות אלו - כמו גם רישומו של מקס סלבוגט - שהוחרמו על ידי הגסטפו בנובמבר 1938, נלקחו בתחילה למוזיאון ה-Maximilianeum במינכן בתחילת 1939, ומשם עברו לארכיון הממלכתי (Staatliche Graphische Sammlung) במינכן, שם נשרפו כליל ביולי 1944.

  • הציור "Frühstück im Freien" של האמן ליאו פּוּץ משנת 1907, נמצא מאז שנת 2000 באוסף של קבלן הבנייה זיגפריד אונטרברגר (Siegfried Unterberger) בדרום טירול בצפון איטליה.

אלו מספר דוגמאות. וכך, גם אם האוסף לא "נמצא" באמצעות שחזורו המלא או השבתו, המורשת שלו ממשיכה להתקיים באמצעות הסיפורים שנחשפו ואולי אילו שעוד ימשיכו להתגלות.

במילותיהם של צאצאי משפחת אדלר:

"מטרתו המקורית של המחקר היתה תמיד הרבה מעבר ל"איתור והשבה" של יצירות אמנות גנובות. רצינו ללמוד עוד על המסע יוצא הדופן, והמקומם, שעברו היצירות האבודות מאוסף האומנות של אדלר, לגלות עוד פרטים לגבי חייהם של קרל ואמיליה עצמם, ואולי לחשוף סיפורים משפחתיים אחרים.  מספר הסיפורים המעניינים שהתגלו במהלך המחקר העשירו את הידע שלנו, ונוכל להעביר אותם הלאה לדורות הבאים של משפחותינו, ולשתף חובבי אומנות והיסטוריה אחרים במה שלמדנו".

הנה כמה מסיפורים אלה .

 רשימה מפורטת של תוצאות המחקר ניתן למצוא בדף מאגר מידע  ובמאגר האומנות האבודה של  DZK .

צוות המחקר

  • ד"ר ונסה ווגט

    ד"ר ונסה ווגט, בעלת יותר ב-20 שנות ניסיון כחוקרת עצמאית של מוצאות נכסי תרבות (provenance), מביאה אתה נסיון רב בסיוע לאספנים בינלאומיים, אנשים פרטיים, מוזיאונים, מוסדות ומשפטנים. מומחיותה היא בחקר היסטוריית הבעלות על יצירות אומנות ונכסי תרבות, במיוחד אלו שהוחרמו ונבזזו בתקופת רדיפות הנאצים. ד"ר ווגט שימשה כחוקרת הראשית ומנהלת הפרויקט "אוסף קרל ואמיליה אדלר", שהחל ביוני 2021  וכלל מאמץ מקיף לשחזר את האוסף ולאתר יצירות אמנות שנעלמו ב-1938.

  • ד"ר סופיה בארת'

    ד"ר סופיה בארת' מביאה פרספקטיבה רחבה לחקר מוצאות נכסי תרבות, לאחר שלמדה תולדות האמנות, היסטוריה ותקשורת באוניברסיטאות במינכן ובאדינבורו, והגישה את עבודת הדוקטורט שלה שהתמקדה בסוחר האמנות הנאצי אלואיס מידל (2024). לאחר שעבדה בתחום חקר מוצאות מאז 2021, הצטרפה בארת' לפרויקט מחקר אוסף אדלר מראשיתו, ועסקה באיסוף מקורות ראשוניים לשחזור אוסף האומנות, זיהוי יצירות אומנות, חקר ביוגרפיות של המשפחה ושל אמנים, וביצוע חקירות ארכיון, ספרות ומאגרי מידע.

  • ג'וליה היינצרלינג

    ג'וליה היינצרלינג, M.A., היא חוקרת מוצאות עצמאית מאז 2019, המתמחה בתיקים מדעיים ובחקר מקום הימצאם של נכסי אמנות ותרבות. עם רקע בתולדות האמנות ובמוזיאולוגיה, היא צברה ניסיון בינלאומי באמצעות התמחות בפירנצה, תוך התמקדות באמנות אירופית של המאות ה-14 וה-16 ובצילום היסטורי, במיוחד בהקשר לבזיזת חפצי אמנות ע"י הנאצים. בפרויקט אדלר היא ערכה מחקר מקיף, הכולל חיפושים במאגרי מידע, בחינת התכתבות ועריכה סופית.

  • יוהנס וולק

    יוהנס וולק למד לימודי תרבות בדגש על ספרות באוניברסיטת הפתוחה בהאגן. התזה שכתב בנושא השינויים במגדר בסרטי אימה מודרניים זכתה לציון לשבח על ידי הפקולטה למדעי התרבות והחברה. במסגרת 'פרויקט אוסף קרל ואמיליה אדלר', תמך בחקר קטלוגים של מכירות פומביות וסייע ביצירת מאגר המידע של האוסף, וכן כתב ועדכן מאמרי וויקיפדיה כדי לתעד את ההיסטוריה של משפחת אדלר.